שנת 1981, יורגן לת' (Jørgen Leth), במאי דני מוערך והמורה של לארס פון טרייר נוחת בניו-יורק עם שאיפה בוערת אחת: לצלם סרט דוקומנטרי על אמריקה! סרט שינסה לשקף את נשמתה של ארצות הברית. הסרט, ששמו הוא "66 סצנות מאמריקה", מורכב כמובן מ-66 שוטים המתארים את המציאות האמריקאית ומשלבים בין אנשים שעומדים מול המצלמה ואומרים מהיכן הם, ברמן מכין משקאות, גשר ברוקלין זוהר בלילה או פשוט סוכר וקטשופ על שולחן בדיינר רנדומלי.

הסצנה היפה ביותר היא צילום בטייק אחד של אנדי וורהול אוכל המבורגר מול המצלמה. לת' היה להוט ללהק את אנדי וורהול לסצנה אבל איך הוא יגיע אליו? לת' לא הכיר אותו או אף אחד מהסובבים את וורהול. את אנדי וורהול אתם מכירים נכון? גאון אמריקאי ששייך לזרם אמנות ה"פופ – ארט" ועסק בקשר שבין אמנות ותרבות פופולרית. הוא זה שהפך את קוקה קולה ומרלין מונרו ממותגים ליצירות אמנות וטבע את המונח 15 דקות של תהילה. בעיני רבים הוא אשם במחשבה שעולה כשנכנסים למוזיאון בימינו "זאת אמנות? הילדה בת ה-5 שלי יכולה לעשות דברים יפים יותר".

וורהול באותם שנים היה מגה-סלב, האמן שהתעסק במותגים הפך למותג בעצמו, ואף אחד מחבריו של יורגן לא האמין שהוא יצליח להגיע אליו. הם טענו בצדק שוורהול מוקף בעוזרים שעוצרים מלהגיע אליו וגם אם לת' יצליח לדבר איתו וורהול בעצמו לא פראייר, מודע לערך שלו ולוקח על השתתפות בפרסומת בערך 75,000 דולר (!). אבל יורגן התותח פשוט הלך יום אחד ל"בית החרושת" (The Factory) כדי לנסות את מזלו. בית החרושת הוא הכינוי לסדנה של וורהול ונשמע כמו ה-מקום להיות בו באותה תקופה. הסתובבו שם תמיד האנשים הכי מעניינים, ערבוב של אמנים, זמרים ודוגמניות. יורגן ניגש לוורהול, שכנראה לא הייתה באמת בעיה לדבר איתו ותיאר לו את הסצנה. וורהול התלהב מאכילת ההמבורגר והסכים להשתתף. אחת הסיבות שוורהול אהב את הרעיון היא שמדובר בסצנה "אמתית". לראות מישהו שממש אוכל המבורגר ולא משחק מישהו שאוכל המבורגר זה קשה. מכירים את זה שכשאנחנו מול מצלמה נכנס המבט החיצוני וכל הפעולות השגרתיות שלנו מפסיקות להיות אותנטיות? ראיתם פעם סיור של "תגלית" עובר בשוק? הבאסטיונרים צועקים חזק יותר וכל ניסיון לייצר אותנטיות בשילוב מבט חיצוני בסוף הופך לזיוף.

באותו יום שוורהול היה אמור להגיע, לת' היה לחוץ. הוא לא ידע אם וורהול באמת יופיע לאתר הצילומים והוא שלח את העוזר שלו להביא מספר המבורגרים ועדיף עם אריזות נייטרליות בלי לוגו. כשוורהול הגיע השאלה הראשונה שלו הייתה כמובן "איפה ההמבורגר של מקדונלד?". יורגן ענה בחרדה תוך שהוא כבר מדמיין איך וורהול עוזב בכעס שהוא חשב שווורהול לא ירצה להיות מזוהה עם מותג ספציפי. אבל וורהול ענה לו שזה היופי שבעניין. למזלו של יורגן, וורהול הסתפק בהמבורגר של ברגר קינג.

הוראות הבימוי היו פשוטות, לאכול את ההמבורגר ובסוף להישיר מבט אל המצלמה ולהגיד את השם ואת הפעולה ("אני אנדי וורהול ואכלתי המבורגר"). הסצנה צולמה בטייק אחד ובעיניי היא יפהפייה. הסרטון באורך של יותר מ4 דקות, אבל צפיתי בכולו. וורהול באמת מצליח לאכול ולא לשחק מישהו שאוכל. כמו מישהו שיוצא לאכול ארוחת צהריים ושוקע במחשבות. לפני שאמשיך כדאי שתראו את הסרטון: